כשמתעוררים עם פחד על הבוקר

בוקר אחד התעוררתי עם תחושת לחץ ופחד. זה לא משהו חדש עבורי, אני מכיר את זה מתקופות של עומס. בכלל לא נעים לפתוח את היום עם שטף מחשבות מבולבלות, בטן מכווצת וענן סמיך של דאגנות מציקה.
אם אין את הכלים והמיומנות לניהול רגשי ומחשבתי, מה שלצערנו לא מלמדים בבית ספר, בד"כ בוקר שכזה נמתח על כל היום והמצב רק מחמיר.
מדוע מחמיר? משום שהפחד בכבודו ובעצמו מפחיד אותנו, אנחנו לא מסתכלים עליו, לא מאפשרים לו להיות ולא מתבוננים ממה הוא מורכב. מעבר לכך, אנו נוטים לראות אותו ככישלון אישי, חולשה או משהו שיש להתבייש בו. כל אלו גורמים לנו להישאר בענן של בלבול והתנגדות ולדחות את ההתמודדות שלנו. הדברים ממשיכים להצטבר והפלא ופלא, עוד לחץ ודאגה מצטברים והמעגל ממשיך.
בשלב הראשון, נאפשר לעצמנו להכיר במצב עצמו. לעצור לרגע את הנטייה להסחת הדעת ולריצה הרחק מהרגשות ולהכיר במצב לפי הנוסח הבא:
"אני מרגיש _____בגלל ש_____".
למשל: "אני חווה עכשיו דאגה ובילבול כי יש לי מלא משימות ונראה לי שאאכזב כמה אנשים כי לא נראה לי שאעמוד בכל המשימות בזמן וגם הכל מבולגן לי ואני לא יודע מאיפה להתחיל".
בשלב השני, ניתן רשות לרגשות האלו פשוט להיות שם. נבין שגם לרגשות האלו יש מקום בחיים. שזה כמו מזג האוויר הפנימי שלנו. אם הוא כבר שם מוטב לאפשר אותו ותמיד ניתן לשפר את מצב הרוח לעתיד. זה התפקיד של השלב הבא:
בשלב השלישי, נבחר להתמודד! נרשום לעצמנו כמה צעדים קטנטנים שאם נבצע אותם נתקדם החוצה מהפלונטר ובמעלה מצב הרוח. למשל: להתקשר לבטל פגישה שאנו לא מרגישים שהיא מדויקת לנו, למרות שהדבר עלול לאכזב את הצד השני. כן, אומנם זה מצריך אומץ לפעמים אבל שניה אחרי שנסיים את השיחה נרגיש שאבן גדולה ירדה לנו מהכתפיים ואנו קלילים יותר לעוף לעבר שאר המשימות שלנו.
כאן מה שחשוב היא הנוסחה הבאה: הגשמת משימה = הרגשה טובה. אז קדימה! זה הזמן להתמודד! לעצור, לרשום משימות, לפרק אותם לצעדים קטנים ופשוט ל ה ת ח י ל מהצעד הקל ביותר והזמין ביותר. האנרגיה תשתנה מיד לאחר שנעביר קו על המשימה הראשונה ומשם הכול יכול להיפתח ולהתאזן.
בהצלחה!