כשמתעוררים עם פחד על הבוקר

התעוררתם עם פחד, לחץ בבטן וראש מלא מחשבות מבולבלות? הדרך לצאת מזה היא בשלושה צעדים: להכיר במה שאתם מרגישים ולמה, לתת לרגש הזה רשות פשוט להיות, ואז לבחור צעד קטן אחד ולבצע אותו. מה שהופך בוקר כזה ליום שלם קשה הוא לא הפחד עצמו, אלא הניסיון להתחמק ממנו.

בוקר אחד התעוררתי עם תחושת לחץ ופחד. זה לא היה חדש עבורי, אני מכיר את זה היטב מתקופות של עומס. אין שום דבר נעים בלפתוח את היום עם שטף מחשבות מבולבלות, בטן מכווצת וענן סמיך של דאגנות מציקה.

למה בוקר אחד כזה נמתח על כל היום

כשאין בידינו כלים ומיומנות לניהול רגשי ומחשבתי, וזה בדיוק מה שלצערנו לא מלמדים בבית הספר, בוקר כזה מתפשט על כל שעות היום והמצב רק מחמיר.

מדוע הוא מחמיר? משום שהפחד, בכבודו ובעצמו, מפחיד אותנו. אנחנו לא מסתכלים עליו, לא מאפשרים לו להיות ולא מתבוננים ממה הוא בכלל מורכב. מעבר לכך, אנחנו נוטים לראות אותו ככישלון אישי, כחולשה או כמשהו שיש להתבייש בו. כל אלה משאירים אותנו בענן של בלבול והתנגדות, ודוחפים אותנו לדחות את ההתמודדות. בינתיים הדברים ממשיכים להצטבר, ועוד לחץ נפשי ודאגה נערמים על הקודמים. כך המעגל ממשיך.

הבשורה הטובה היא שאפשר לעצור את המעגל הזה בשלושה שלבים פשוטים, שאפשר לעשות אותם כבר בבוקר הראשון.

שלב ראשון: להכיר במה שקורה

בשלב הראשון נאפשר לעצמנו להכיר במצב עצמו. נעצור לרגע את הנטייה להסחת דעת ואת הריצה הרחק מהרגשות, ונגדיר מה בדיוק עובר עלינו לפי הנוסח הבא:

"אני מרגיש ______ בגלל ש______".

למשל: "אני חווה עכשיו דאגה ובלבול כי יש לי מלא משימות, ונראה לי שאאכזב כמה אנשים כי לא נראה לי שאעמוד בכל המשימות בזמן, וגם הכול מבולגן לי ואני לא יודע מאיפה להתחיל".

עצם הניסוח עושה חצי מהעבודה. ברגע שהתחושה המעורפלת מקבלת שם וסיבה, היא מפסיקה להיות ענן מאיים ומתחילה להיות משהו שאפשר להתבונן בו.

שלב שני: לתת לרגש רשות להיות

בשלב השני ניתן לרגשות האלה פשוט להיות שם. נבין שגם להם יש מקום בחיים, שזה כמו מזג האוויר הפנימי שלנו. אם הוא ממילא כבר כאן, מוטב לאפשר לו להיות, ותמיד נוכל לשפר את מצב הרוח בהמשך. זה בדיוק התפקיד של השלב הבא.

שלב שלישי: לבחור להתמודד

בשלב השלישי נבחר להתמודד. נרשום לעצמנו כמה צעדים קטנטנים שביצועם יוציא אותנו מהפלונטר ויעלה את מצב הרוח. למשל: להתקשר ולבטל פגישה שאנחנו לא מרגישים שהיא מדויקת לנו, גם אם הדבר עלול לאכזב את הצד השני. נכון, לפעמים זה מצריך אומץ, אבל שנייה אחרי שנסיים את השיחה נרגיש שאבן גדולה ירדה לנו מהכתפיים ושאנחנו קלילים יותר לעוף לעבר שאר המשימות.

הנוסחה החשובה כאן היא: הגשמת משימה = הרגשה טובה.

אז קדימה, זה הזמן להתמודד: לעצור, לרשום את המשימות, לפרק אותן לצעדים קטנים ופשוט ל ה ת ח י ל מהצעד הקל והזמין ביותר. האנרגיה משתנה מיד ברגע שנעביר קו על המשימה הראשונה, ומשם הכול יכול להיפתח ולהתאזן.

מתי כדאי להיעזר בליווי מקצועי

שלושת השלבים האלה הם כלי יומיומי, והם עובדים היטב על בקרים בודדים של עומס. כשהתחושה הזאת חוזרת בוקר אחר בוקר ומשפיעה על התפקוד, שווה ללמוד את הכלים לעומק בליווי מקצועי. אני עובד עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ועם שיטות נוספות בדיוק לשם כך.

למידע נוסף על טיפול בחרדות, או ליצירת קשר ישירה בטלפון 052-5623001.

בהצלחה!